יום שני, 28 בפברואר 2011

הדירה של קמילה ומוראן אנגמן בגוטנברג.


יותר משזה סיפור של עיצוב, זה סיפור על אהבה. קמילה אנגמן, שוודית ג'ינג'ית וכריזמטית בת ארבעים וחמש (שנראית בת עשרים וחמש לכל היותר), היא ציירת ומאיירת מבריקה. לציוריה, הדפסיה ולוחות השנה שלה יש ביקוש בינלאומי והם נמכרים במיטב חנויות העיצוב.  

אך מי שתופסת את המקום הראשון בסדר העדיפויות של קמילה אינה הקריירה שלה, אלא כלבתה. מוראן הקטנה, בעלת העיניים הטובות והחוטם הורדרד היא בת לוויתה וחברת הנפש של בעליה. היא צמודה אליה בבית ובסטודיו, נוסעת עימה לביקורי חברים ולטיולים בחיק הטבע ומככבת ברבים מציוריה. סבלנית ואמפטית, היא מניחה לקמילה לצלם אותה בשכמיות, סוודרים וכובעים, כשהיא משחקת עם בובות הצמר שלה או מנמנמת באחד מחדרי הבית העכשוי והבהיר, שבו הן גרות, כשתי שותפות שוות.  

ומה שווה באמת, בית מעוצב להפליא, אם אין לכם נפש תאומה שכזו לחלוק איתה את חייכם?

תמונות נוספות של השתיים ושל ביתן תמצאו בפוטוסטרים של קמילה. באתר שלה תמצאו מידע נוסף על ציוריה.


































יום ראשון, 27 בפברואר 2011

הבית של ננסי באוסטין.


ננסי -מעצבת בדים וטפטים ידידותיים לסביבה מאוסטין, טקסס- שואבת את ההשראה העיצובית שלה מאינספור מקורות: "רשימת הדברים, המקומות, האנשים, הציורים, השירים וההופעות שמשפיעים עלי היא כה ארוכה וכה משתנה, שאצטרך ספר שלם בכדי לפרט אותה" היא כותבת באתר apartment therapy. אבל ביתה האקלקטי והצבעוני מדבר בעד עצמו: הוא גדוש בירושות, אוספים של ננסי, בעלה וילדיה, ציורים ובדים וטפטים בעיצובה. "הבית שלי הוא מעבדת ניסוי למוצרים, שאני מעצבת לחברה שלי", היא מאשרת. 

ננסי דוגלת בגישה עליזה ונטולת כובד ראש לעיצוב הבית: "היפכו את הבית שלכם לשמח ומהנה", היא מייעצת ."יותר מדי אנשים מתייחסים לעיצוב ביתם ברצינות מוגזמת ואז הם לא מבינים מדוע הוא לא מעניק להם השראה ורוגע. הקיפו את עצמכם בחפצים, שאתם באמת אוהבים ואל תתייחסו למה שאנשים אחרים חושבים עליהם".






































יום שישי, 25 בפברואר 2011

קוטג' אירוח בניו-אורלינס.


ליסאו (Leesaw) וצ'אד, שתי נשמות יצירתיות, נפגשו בניו-יורק, אבל החליטו לבנות את חייהם המשותפים בניו-אורלינס, שם ידעו שיוכלו להאט את הקצב, לבשל, לנגן בגיטרה ולטייל עם כלביהם לאורך נהר המיסיסיפי. ולכן, הם רכשו לעצמם קוטג' בן מאה וחמישים שנה בסמוך לברים ולמועדוני הג'ז, שהקנו לעיר את פרסומה. 

לבית צמוד קוטג' ישן ובו חדר יחיד, בשטח של 32 מ"ר והם הפכו אותו לחדר אירוח בתשלום. בני הזוג עיצבו את החלל בעל הדלתות הצרפתיות בריהוט עץ תקופתי ובאביזרי קישוט וסניטציה מיושנים, שלמרות חינם הרב הם זולים למדי. על המיטה הם פרשו כיסוי פרחוני, בסגנון פרובנסלי והמתינו לאורחים. התגובות הנלהבות לא איחרו לבוא ועכשיו, מן הסתם, רשימת הממתינים ארוכה. 

פרטים נוספים על יחידת האירוח תוכלו לקבל כאן.
























       

קירות חולמים באודמורטיה.


בעוד רוב האנושות מעדיפה להדחיק חלומות אבודים, תושבי כפר אודמורטי קטן חיים איתם בסלון. ובענק.

האודמורטים הם מיעוט אתני נעלם, שחי ברפובליקה האודמורטית, שם מכובס למחוז אגררי במרחק כמה מאות קילומטרים ממוסקבה. הם מנהלים אורח חיים כפרי, שכמוהו תמצאו בכל רחבי רוסיה: גרים בצפיפות בצריפי עץ  ומגדלים ירקות ופירות בחצר.  

אולם הצלמת לוסיה גאנייבה -רוסיה שמתגוררת בהולנד ומצלמת את בני מעמד הפועלים במולדתה- מצאה מתחת לשיממון הפרובינציאלי אוצר: היא גילתה, שקירות כל הבתים באחד מכפרי האודמורטים מכוסים בטפטים ענקיים עם צילומי נוף קיטשיים מארצות נכר. התברר לה, שזו דרכם של בני המקום להנציח את חלומם האבוד מראש, לבקר בארצות הרחוקות. הצילומים האקסטרווגנטיים שמשתלטים על הצריפים, מנוגדים לחלוטין לחפצים  הדלים של בני הבית. אבל האם זו עליבות חיי היומיום של האודמורטים העניים, שמונצחת בתמונות  או גדלות הרוח שלהם וחלומותיהם הגרנדיוזיים, שמתעלים מעל קשיי הקיום? 

צילומים נוספים של לוסיה גאנייבה תמצאו באתר שלה.