יום ראשון, 29 באפריל 2012

בית בארגנטינה.


פירמת האדריכלות הארגנטינאית BAK מתמחה בבניית בתי בטון אקולוגיים, שרובם ממוקמים בחורשות ויערות באיזור בואנוס-איירס. הבית שבתמונות הוא דוגמא אופיינית לעבודתה: מבנה בטון חשוף ועמיד, ששואף להתמזג עם הטבע שמסביבו, מבלי לפגוע בו.

ההיילייט של החלל מבחינתי הוא דווקא הדקור האורבני, שעומד בניגוד לאווירת החופשה בטבע שמסביב. מכיוון שהחלל עוצב בצימצום, ההנגדה לא נראית מוגזמת ונטולת הקשר ואפילו להיפך. 

הצילומים נלקחו מכאן.    



















יום שבת, 28 באפריל 2012

הדירה של גאבור בבודפשט.


שואלים אותי לא פעם, על סמך מה אני מגדירה עיצוב פנים מסויים כטוב ומעניין ועיצוב אחר כריקני ומזויף. הלוואי שיכולתי לתת תשובה מנומקת. עיצוב פנים הוא בסופו של יום, עניין של טעם והטעם האישי שלי לא טוב ונכון יותר מטעמו של אף אחד אחר. וגם לא פחות. טעם הוא עניין מתפתח, שמכיל המון רכיבים אישיים ואובייקטיביים. חלקם  רציונאליים ומבוססים על כללי הזהב שנלמדים בכל מכינה לעיצוב. וחלקם נובע ממחוזות עלומים, שרק חוקרי מוח יוכלו, אולי, להגדיר. במקרה שלי, נדמה לי שהזמן וריבואות צילומי הבתים שראיתי, חידדו אצלי את האבחנה בין חללים ביתיים מתוכנתים, שנועדו לשווק סגנון חיים מלוקק, לבין חללים שצמחו והתעצבו בדרך טבעית ומבטאים את העדפותיהם האישיות של מי שגרים בהם.

וכזאת בדיוק היא הדירה של גאבור בבודפשט. גאבור מתגורר בבנין אפרורי, שאותו הוא מכנה "המגדל". דירתו הקטנה נראית ענייה: הספות בסלון ראו ימים טובים יותר וחדר השינה מקרין סגפנות דלה. העיצוב של גאבור איננו, בשום אופן, דגול או מרשים. אבל בעיניי, הוא כן עיצוב מעניין. יש פה חיבור לא צפוי בין אפרוריות מזרח אירופאית מיושנת לבין עדכניות מערבית. מזוודת המתכת שהפכה לשולחן קפה סלוני, האריחים הצבעוניים על קיר המטבחון, פינת האוכל שמחברת כסאות הונגריים נושנים עם כרזה מצחיקה, מפת הקרושה על שולחן חדר הרחצה. כל הפרטים הקטנים האלה מסגירים את העובדה שלגאבור יש מגע אישי משלו. שבדרכו המינורית, נטולת היומרה, הוא יצר מראה קצת שונה. מראה שלא יזרח לעולם בשום מגזין דקור, אבל יש בו משהו כן ונכון. ויותר מזה אני לא יכולה להסביר. 
 

























אמנית אורחת: קירסטי אלסון.


מודה באשמה: אני אוהבת קיטש ימי. מאד לא היפסטרי מצידי, אבל מסגרות צדף, דגים מעצי סחף ובקבוקי חול צבעוני עושים לי נעימים בגב. יש בסכריניות הזו משהו מרגיע, איזה משב רוח מלוח שמבטיח לי, שלא משנה כמה תלאות ומכאובי לב עוד מצפים לי, הים הגדול תמיד יהיה שם בשבילי.

כמעט כל עבודתה של קירסטי אלסון עוסקת במתיקות החופית הזו. אלסון הבריטית מתגוררת בחוף קורנוול הפיוטי, בבית קטן וחינני (שיפורסם פה בקרוב). חמושה בידי זהב ובדקדקנות של עובדת מעבדה, היא מפיקה שלל עבודות עץ, בד ונייר נאיביות שעניינן סירות, בתי חוף ודגים. כולן קטנות, מפורטות וחמודות במידה לא חוקית. כמעט.

באתר של קירסטי אלסון תמצאו עבודות נוספות שלה.


































הדירה של אורנה ואייל בתל-אביב.


זאת לא היתה אהבה ממבט ראשון. כשאורנה ואייל הגיעו לראשונה לחלל מסחרי ישן במרכז תל-אביב, כדי לבדוק אם יוכל להפוך לביתם, הם לא התלהבו. המקום שימש בעברו הרחוק כמכולת ואח"כ כמועדון חברתי לקשישים. "קיבלנו לידינו אולם ענק בלי קירות, עם הנמכות תקרה משרדיות שנקבעו בהן הרבה מדי פלואורסצנטים", נזכרת אורנה. "על הרצפה היה שטיח משרדי מקיר לקיר ובאגף האחורי שני חדרי משרד ושירותים. הבית נראה חשוך ודיכאוני ולמען האמת, הדבר היחיד שמצא חן בעיניי היה פסנתר ענק, שהושאר על במה מעופשת וכנראה הנעים את זמנם של הקשישים". 

אבל החלל היה גדול, המחיר היה זול והמיקום מושלם. בני הזוג קנו את הנכס ובעזרתו של האדריכל דקל גודוביץ', חבר ילדות של אייל, הפכו אותו לדירה עכשווית בסגנון לופט. לאורנה ואייל יש שני ילדים קטנים ופעלתניים והם החליטו לחלק את הדירה לחלל מגורים גדול ומשפחתי ולשלושה חדרי שינה קטנים. "בחרנו בדירה שאין בה הרבה קירות, כי אנחנו משחקים כדורגל בבית, מתנדנדים בנדנדה בסלון, קולעים לסל ומתגלגלים על סקייטבורד".

עיצוב הדירה הוא הכלאה של סגנון לופטי קר ופריטים חמימים ורומנטיים. אורנה מספרת, שהיא ובעלה חיפשו "פתרונות מקוריים וזולים לכל גחמת עיצוב". כך למשל, במקום לבזבז הון על חיפויי שיש קררה לחדר הרחצה, הם רכשו אותו בעלות נמוכה בשליש אצל בוני מצבות. הדקור הבהיר והפונקציונאלי משרת היטב את רצונם של בני הזוג לבלות את זמנם בדירה יחד עם ילדיהם. "אנחנו משפחה של ביחד", מסכמת אורנה. "ולא רוצים איים פרטיים עם פלזמות אישיות".

הצילומים נלקחו מהמגזין בנין ודיור .



















יום שישי, 27 באפריל 2012

הבית של אלכסנדרה וברטנאר באיוולין.


קשה שלא לחבב את המתקתקות הצרפתית. לעיתים, היא סובלת מגודש ומהתרפקות יתר על העבר, אך היא תמיד ביתית וסימפטית. אלכסנדרה וברטנאר לא ניסו להמציא את השארם הכפרי מחדש, בביתם הישן באיזור איוולין. הם הלכו על בטוח עם צבעוניות תכלכלה, רהיטים שחלקם ישנים וחלקם חדשים מאיקאה, איבזורים מאבץ -מתכת אהודה מאד בדקור הצרפתי- וכמה ויצים עדכניים, כמו מנורת הרצפה של ג'ילדה. הבית שלהם דומה להמון בתי כפר אחרים, ששזפתי במגזינים צרפתיים. אבל רק טיפשים מחליפים סטייל מנצח.  

הצילומים נלקחו מMAISON & DECO .