אפשר ללמוד המון מהסיפור הזה על כוחה של נחישות ועל טיבה של דבקות בסגנון עיצוב מקומי, שכוער במשך השנים במניירות מגוחכות. ג'בון חיפש לעצמו בית מגורים במשך חמש שנים רצופות. ואז הגיע לקהילת בתים מודרניים ישנים במרכז פניקס שבאריזונה והתאהב בבית שנמצא בתהליכי בניה. הוא רכש אותו, אבל לא יכול היה להתעלם ממה שראה מסביב: בתי הקהילה נראו כמו הכלאה מלאכותית של טוסקנה וסגנון המערב הפרוע. הם היו מוזנחים וחלקם ריקים מדיירים. בתהליך ממושך, שכלל שכנוע של דיירים נוספים ומכשולים לא מעטים, ג'בון הצליח לשנות את חזות השכונה. הוא דאג להחלפת מרצפות, לצביעת חזיתות הבתים בגווני אפור ואדום, לשיפוץ הבריכה ולסילוק כל האלמנטים הזרים והמוזרים, שניטעו בה במהלך השנים.
את אותה רגישות עיצובית הוא הפגין בביתו הקטן, שאותו עיצב כמפגש של רטרו ועכשוויות, עם צבעי אדמה וגוונים של אפור, שמשקפים את הסביבה המדברית של פניקס. כי עיצוב טוב לא יכול להיות מנותק מסביבתו החיצונית, מהנוף, מהקרקע ומסגנון הבניה של הבית. בית אסתטי הוא תבנית נוף מולדתו וזו ממש לא מליצה פואטית.
הצילומים נלקחו מכאן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה