יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

הדירה של רמדאן וויקטואר בפאריס.


המגזין מאדאם פיגארו כלל אותם ברשימת חמשת הזוגות הצרפתיים הסטייליסטיים ביותר. רמדאן טוהמי הוא מעצב, יזם וסוחר היפראקטיבי ממוצא מרוקאי. ויקטואר דה-טאייאק היא בת אצילים צרפתיה צחת עור. הזוגיות שלהם נראית אולי הזויה, אבל היא משגשגת כבר שנים והביאה לעולם שלושה ילדים יפהפיים, שעונים לשמות שחרזאד, אדם ונור. לאחר מגורים בטנג'יר וניו-יורק, המשפחה חזרה לפאריס והתמקמה בדירת גג עתיקה ורחבת ידיים ברובע השביעי. אולם בני הזוג לא חשים מחוייבות לאישיותו ההיסטורית של חלל המגורים שלהם. הם נאמנים לטעמם האקלקטי ולסגנון העיצוב הגדול והמנייריסטי מעט של רמדאן. מיטה זוגית מלכותית, שולחן אוכל עצום שנרכש בברוקלין, פוסטרים משנות השישים ומציאות משווקי פשפשים הם רק חלק משלל הפריטים הלא תואמים שגרים בדירה בשכנות טובה. ולמרות שמדובר בבני זוג ששייכים למה שכונה בעבר חוג הסילון, ביתם מקרין -שלא כמצופה- חמימות וחוסר פורמאליות. אולם זו כנראה לא התחנה האחרונה. "אנחנו צוענים בנשמתנו ואנחנו רוצים להישאר חופשיים", אומר רמדאן. "ואם נחליט מחר, שאנחנו רוצים לעבור להונג-קונג, טוקיו או ניו-יורק, פשוט נארוז הכל ונמריא לשם". 

הצילומים נלקחו מכאן ומכאן.





































הבית של קים בלוס-אנג'לס.


עיזבו אותי מיופי. בתים יפים לא מעניינים אותי. אני מחפשת בתים עם אמירה. אמירה טובה, אמירה רעה, מצחיקה או וולגרית. לא אכפת לי, העיקר שיגידו משהו משלהם. ואת זה מצאתי בבית של קים ב.L.A. קים -אשה צבעונית, גדולה ומבעבעת- היא מעצבת פנים ואפילו זכתה במקום הראשון בתחרות העיצוב של ערוץ HGTV. את הבית הישן שלה היא חולקת עם בעלה סקוט והכלב אולי. "זה בית שכור ולכן, מה שהעסיק אותי הוא איך להסוות את הדברים, שאי אפשר לשנות". חדר האוכל המגניב עם שפע אהילי הנייר שתולים מתקרתו, מדגים את התושיה היצירתית שלה: "המנורה בחדר האוכל היתה הדבר הכי מגעיל ever", היא מדווחת. "(ברצינות, אפילו היתה בה מתכת "מיושנת" בצבע ורוד). אז בהתחלה, הסתרתי אותה בתוך אהיל נייר גדול, אבל הוא נראה כל כך בודד, שנאלצתי להביא לו כמה חברים. ועכשיו, יש שם אסיפת בועות שלמה". 

קים לא התכחשה לדלותו של הבית שבו היא גרה. היא רק עטפה את הקיים במעטפת מנצנצת אך מחושבת של צבעים עליזים, רהיטים שאת חלקם תיכננה בעצמה וטפטים אופטימיים. על הקירות תלויים כמה ציורים שלה. הטוטאל לוק לא שגרתי, למרות שהוא מתכתב עם כמה סגנונות אמריקניים נדושים. "אני לא מצטערת על שום טעות עיצובית שעשיתי" היא מצהירה. "החיים קצרים מדי. אני מציעה לכל דייר לחבק את הבית השכור שבו הוא גר, כאילו היה בית החלומות שלו. ואז להמתין ולראות איך הוא הופך לכזה". 

הצילומים נלקחו מכאן.































  

יום שבת, 27 בדצמבר 2014

הבית של ג'וד ואיבן בהיי פולז.


ג'וד ואיבן הביאו לביתם מטען עשיר: את עברם כסוחרי אמנות ועתיקות ואת ההווה שלהם כצורפים, את לימודי הקרמיקה של איבן ביפן, את מסעותיהם בנכר, חיבתם לעבר והחיבור שלהם להווה ואת בחירותיהם המנומקות. תוסיפו לכך את רוחה הסגפנית של אפסטייט ניו-יורק שבה הם גרים ותקבלו את העיצוב המוקפד ומלא ההשראה של ביתם.

הצילומים נלקחו מכאן.


























 



  
   

ציורים לפי מספרים- חלק ראשון.


זה התחיל בשנת 1951. חברת פאלמר פיינט מדטרויט החלה לשווק ערכות עם תרשימים מסומנים במספרים וצבעי מים בשלל דוגמאות. היו שם נופים, דמויות מרחבי העולם, בעלי חיים וסצינות מחיי ישו. שמחתן של מיליוני משפחות אמריקניות משועממות לא ידעה גבול והציורים לפי מספרים (Paint(ing) by Numbers) הפכו לאייקון. הם זכו לתערוכות במוזיאונים חשובים דוגמת הסמית'סוניאן ורכשו קהל אספנים נלהב.  

הציורים הנאיביים וחסרי הערך האמנותי חדרו גם לנישת עיצוב הבית: הם הפכו למקור השראה מעניין לאוספי תמונות, ציורי קיר גדולי מימדים ולאביזרי קישוט. 

בשירשור הנוכחי נמצאות כמה דוגמאות של מקבצי תמונות קיר. בימים הקרובים, יועלה חלק ב' עם שימושים יצירתיים נוספים בסוגה.