יום שישי, 28 בפברואר 2014

הלופט של ארון בלוס אנג'לס.


ישנם בתים, שדורשים תרגום. כזה הוא הלופט הקטן של ארון (Aron) בדאונטאון אל. איי. ארון, אדריכל נוף במקצועו, הוא איש צעיר עם רגישות היסטורית מרשימה. כשרכש את החלל המשרדי לשעבר, הוא לא מיהר לרהט ולאבזר אותו. במקום זאת, הוא ערך מחקר מקיף על הבניין ועל שנות ה-20 שבהן הוא נבנה. עיצוב פנים של בית תקופתי -מבחינת ארון- לא יכול להיות שלם, מבלי לבחון את התהליכים הכלכליים והתעשייתים של העידן שבו הוקם ומבלי להתעמק בהשפעות התרבותיות העולמיות שרווחו אז. הדקדקנות הכפייתית הזו הנחתה אותו בעיצוב הלופט. הוא רכש מנורות ורהיטים תעשייתיים ואקססוריז מובחרים, שקשורים לתעשיית הקולנוע ההוליוודית. אבל הוסיף גם כמה אלמנטים חדשים כמו המיטה, שעיצב בעצמו ושורה של עציצים שמרמזים על עיסוקו המקצועי. שטיח פקיסטני צבעוני משלים את הלוק המהודק והמעניין. 

הצילומים נלקחו מכאן ומכאן.
 
 


 













יום רביעי, 26 בפברואר 2014

הבית של נארין ואינדי באיזור מלבורן.


נארין ואינדי, אנשים בעלי תודעה ירוקה, שיפצו לעצמם ולשלושת ילדיהם הקטנים בית ישן באיזור מלבורן. הם בנו רהיטים מקורות עץ ממוחזרות והשתמשו בחומרים טבעיים ובאקססוריז צבעוניים מחנות הדקור של נארין. התוצאה רגועה, עכשווית ורעננה. 

הצילומים נלקחו מהמגזין האוסטרלי homelife.





















 

יום ראשון, 23 בפברואר 2014

הבית של ג'ן וטים בסן-דייגו.


עצה למאותגרות העיצוב הביתי: כנסו לכמה מבלוגי ה-DIY האמריקניים ותחפרו שם ביסודיות. אתן תגלו אוצרות. מאחורי הבלוגים האלה ניצבים -לרוב- זוגות צעירים ומרוששים או סינגליות דלפוניות והרעיונות היצירתיים ניגרים מהם כמו לבה רותחת, שניתזת מלועו של הר געש פעיל. והבונוס הוא, שכל השפע הנפלא הזה מגיע בחינם או בחצי חינם, במקרים הגרועים. 

הבלוג של ג'ן הוא אבטיפוס של הסוגה: היא ובעלה טים הם זוג צעיר, שנישא לא מזמן ומתמודד עם דיאטה תקציבית מהודקת. אבל ג'ן היא מסוג האנשים, שרואים את הכעך מבעד לחור: "אנחנו גרים בבית שכור בסן-דייגו", היא מספרת. "זה בית יפהפה ומואר במרחק של רכיבת אופניים מהאוקיינוס...יש לנו בעל בית נפלא ואנחנו פשוט ברווזים בני מזל...כשעברנו לכאן לפני שנה המקום הזה היה קופסה ריקה וחסרת אופי בצבע בז'. בהתחלה, הייתי להוטה לעצב מיד את כל החדרים, אבל זה לא היה מציאותי. אז התחלנו ליצור שינויים בהתאם לזמן ולתקציב שהיו לנו. הסבלנות השתלמה מאד והחלל הזה הוא פרי היצירה שלנו. העובדה שהכנסנו לכאן בהדרגה צמחים, צבעים ורהיטים משומשים, איפשרה לנו להעריך כל שינוי קטן". 

ביתם של בני הזוג מלא ברעיונות דקורטיביים קטנים וחכמים: החל בריבועי השבץ-נא המוגדלים, שתולים על קירות המטבח וכלה ב"טפט" הנקודות בשירותים, שמורכב ממדבקות מוזהבות. ג'ן וטים מעצבים את ביתם ביחד: "הפרוייקטים הטובים ביותר שלנו הגיעו מעבודה משותפת", מדווחת ג'ן. "משמח אותי מאד שלטים יש דעה ברורה משלו על עיצוב הבית ושאנחנו מצליחים לתקשר ולמצוא פתרונות, שאף אחד מאיתנו לא היה חושב עליהם בנפרד. קשה לי לתאר כמה אני מאושרת, כשטים חוזר הביתה אחרי יום עבודה, שוקע לתוך הספה ואומר: "אני אוהב את חלל המגורים שלנו"". 
         
.






































יום שישי, 21 בפברואר 2014

עבודה זרה.


מדינות אגן הים התיכון מוצפות במהגרי עבודה בלתי חוקיים. באיטליה לבדה יש לפי ההערכות, חמישה מיליון מהגרים, רבים מהם אפריקניים. הם הגיעו לארץ המגף בספינות רעועות ובהברחות גבול ועובדים בקטיף ירקות ופירות בשדות ובמטעים. מבחינת הציבור האיטלקי, המהגרים האפריקניים הם צללים נידפים, חסרי פנים ונעדרי זכות קיום. אבל לא כך רואה אותם אלסנדרו פנסו, דוקומנטריסט צעיר, שהפך את תיעוד מהגרי העבודה למפעל חיים. במשך שנה שלמה, הוא ליווה אותם בנדודיהם במחוזות דרום איטליה, במרדף אחרי פרנסה, בעבודות קטיף מזדמנות ובמגורים בבתים נטושים. בלי חשמל ומים, בלי הגנה וזכויות סוציאליות, תמורת שכר של עשרים וחמישה יורו ליום במקרה הטוב. 

פנסו הוא צלם חברתי וצילומיו -מבחינתו- הם תמרורי אזהרה, שנועדו לעורר את המצפון האיטלקי והעולמי לקשייהם של מי שמוגדרים לא פעם כעבדים החדשים של המאה העשרים ואחת. אך תמונותיו, כדרכן של עבודות אמנות, פורסות בפני הצופה תמונה רחבה שיש בה לצד הסבל, גם יופי ועוצמה במינונים בלתי מבוטלים. ופנסו, נאמן למצולמיו, תוהה: "מדוע אנחנו (האיטלקים) שואלים תמיד: "כמה מהגרים איטליה צריכה להכיל?" במקום שנשאל את עצמנו: "מי הם? מדוע אנחנו מאלצים אותם לחיות כך? מאיפה הם באים ומדוע הם רצו או נאלצו לעזוב את ארצם?"". 

הצילומים נלקחו מהאתר של הצלם.