יום שלישי, 29 באפריל 2014

הבית של מיה בהלסינגברג.


מה הייתן מצפות למצוא בביתה של מנהלת הקריאייטיב של איקאה? המון מוצרי איקאה, מן הסתם. ואכן, ביתה של מיה, בעיר הלסינגברג לא מאכזב: הוא מוצף ברהיטים ובאקססוריז של קונגלומראט העיצוב השוודי. הוא אפילו מזכיר את חדרי התצוגה בחנויות של הרשת. אך לזכותה של בעלת הבית ייאמר, שהיא הוסיפה לו תוכן אישי. מיה מתגוררת בבית עם בתה קלרה, שאו-טו-טו נוסעת לאמריקה. היא הגיעה מרקע עיצובי. אביה הוא אדריכל ואמה אמנית, אך בניגוד למצופה, גישתה של מיה לעיצוב היא נינוחה וזורמת. אין לה סגנון מוגדר ומה שחשוב לה באמת, הוא לחיות בבית שיכיל את כל מה שהיא אוהבת. "הסגנון שלי הוא להוסיף, להוסיף ושוב להוסיף", היא מספרת. "אני אספנית ומילאתי את החדרים בהדרגה באמנות, בטקסטיל ובזכוכית. הבית הזה מלא בחפצים וגם בזכרונות". 

הצילומים נלקחו מהאתר live השוודי. 
 

































יום שני, 28 באפריל 2014

דירה בפלמה דה-מיורקה.


פירמת Vila Segui Arquitectors נשכרה בכדי לשפץ מהיסוד דירה ברובע ההיסטורי של העיר פלמה, בירת האי מיורקה. הדירה משנות ה-60 היתה זנוחה במשך מספר שנים והלקוחות דרשו שיפוץ חסכני. הקירות הפנימיים בחלל המגורים הוסרו וקורות הבטון המקוריות נחשפו. במרכז החלל נבנתה קופסת עץ רב שימושית לאיפסון חפצים. חדר הרחצה חודש וחדר השינה הושאר כמעט כפי שהיה במקור. הלקוחות ריהטו את החדרים בריהוט שכבר היה להם. והם נראים מצוין בתוך קופסת הבטון המצוחצחת, שקיבלו בתום השיפוץ.

הצילומים נלקחו מהאתר ArchDaily.






 












 

יום שבת, 26 באפריל 2014

הדירה של נור בגותנברג.


לכל מקום שאליו אנחנו הולכים, אנחנו אורזים את עצמנו. בכל מקום שבו אנחנו עוגנים, אנחנו פורקים מטען: טעם אישי, חוויות, זכרונות, רצונות, משקעים וצלקות. משהו מאיתנו תמיד מחלחל לחללי המגורים שלנו. לעיתים, בקילוח דק ולעיתים בזרם גועש. וזה המקרה של נור, אשה צעירה, קטנה ודקת גו, שהחליפה בחייה ארצות, כתובות ועבודות. היא נולדה בברית המועצות. שמה מרמז על מוצא קווקזי. בגיל שלוש, היגרה עם משפחתה לשוודיה, למדה בלט, עבדה כרקדנית ואחר כך כמנהלת יחסי ציבור של מותג הלבשה נחשב, גרה בשטוקהולם, ברלין, פורטלנד ועוד כמה מקומות. ועכשיו היא בעיר גותנברג, מחפשת לעצמה אופק תעסוקתי חדש ובית להתבגר בו. בינתיים, היא גרה עם בן זוגה יונאס, בעל חנות לקעקועים בדירה ליד הנמל. העיצוב של נור ויונאס הוא הכל חוץ משוודי טיפוסי. זהו בוהו שיק דחוס בצמחים, פוחלצי חיות, ציורים וחפצי ניו אייג'. נור מסבירה, שהם אוהבים וינטאייג' ותחושת טבע בעיר וחורשים יחדיו שווקים מקומיים. הם גם מטיילים המון בעולם וחדרי הבית מלאים במזכרות קטנות מאיי אנדמן, באלי, פאריס וסאן-פרנסיסקו. הצבעוניות הדחוסה מזכירה -ולא במקרה- את הדקורציה של בתי הקווקז. כל מה שיש כאן הוא אישי ומהדהד זכרונות, שנצברו במהלך חיים קצרים אך עתירי התנסויות. וזה ממש לא הסוף. נור כבר מחפשת את הבית הבא. ניו-אורלינס, נאשוויל ואולי חווה ביפן באות מאד בחשבון. 

הצילומים נלקחו מהאתר freunde von freunden.
  



























יום שישי, 25 באפריל 2014

בלונים של אושר.


במקום למדוד תוצר גולמי, מודדים בבהוטן אושר. בשנות ה-70, ייסד ג'יגמה סינגי וואנגצ'וק -מלכה דאז של המדינה הבודהיסטית המסוגרת בהרי ההימלאיה- את מדד האושר הגולמי, כחלופה למדדי הצמיחה המערביים היבשים. המלך האמין שממשלה טובה היא כזו שבשטח השיפוט שלה חיים כמה שיותר אזרחים, שמגדירים את עצמם כמאושרים. וכיוצא מכך, השגשוג הכלכלי חייב לצעד שלוב זרוע עם שגשוגם הרוחני של תושבי מדינתו. הגישה התמימה הזו זכתה לביקורות לא מעטות בעבר, אך בשנים האחרונות, היא נהנית מאהדה גוברת מצד כלכלנים מערביים. גם להם נפל סוף סוף האסימון, שנפל  לג'יגמה כבר לפני ארבעים שנה: תל"ג גבוה וצריכה מוגברת לא מייצרים בשום אופן, חדווה לאומית מוגברת. 

הדוקומנטריסט ג'ונתן האריס מתעסק ברגשות אנושיים מאז שסיים את לימודי הצילום שלו באוניברסיטת פרינסטון. בשנת 2007, הוא נחת בבהוטן, חמוש במצלמה ובמתורגמן לשפת הדזונגקה המקומית. במשך שבועיים רצופים, הוא צילם מאה ושבעה עשר בהוטנים מזדמנים: ילדים, בוגרים וזקנים, איכרים, פקידי ממשל, נזירים, תלמידי בית ספר, אמנים וסוחרים. כל מרואיין ומרואיינת נשאלו לשמם, גילם ועיסוקם. הם התבקשו לדרג את אושרם מאחת עד עשר. כל אחד ואחת מהם קיבלו בלונים צבעוניים כמספר הדירוג שלהם. על הבלונים נרשמו משאלות ליבם ("להתפלל", "לרפא חולים", "להינשא לגבר עם אוטו", "לנקות את הבית"). האריס צילם את מרואייניו ותיעד את השיחות איתם בפרוייקט הבלונים של בהוטן. בתום ארבעה עשר הימים, נקשרו כל בלוני המשאלות בשרשרת ונתלו על פסגת הר הדוצ'ולה הקדוש. ואולי הם עדיין שם, נעים ברוח בין עשרות אלפי דגלוני תפילה בודהיסטיים.

מיזם הבלונים של האריס גדוש במסרים גלובאליים ובתובנות אנושיות גדולות וקטנות. אבל הוא עשוי בהמון חן ואין בו שמץ של נפיחות אקדמית. ואם תצפו בהאריס מרצה על הבלונים הבהוטניים שלו בTED תבינו הכל.