יום ראשון, 30 בנובמבר 2014

בית בליימקילן ליין.


וזה השיעור שבלוגרית הדקור התפסנית צריכה ללמוד: לעולם אל תגידי לעולם. לא משנה עד כמה אני מסתייגת מבתי אדריכלים עקרים, פתאום יצוץ לו בית מהונדס שכזה ויעצור את נשימתי. הפעם, זה קרה לי עם בית החווה שבנתה האדריכלית הקנדית ליסה מופיט. הבית ניטע בין שדות חיטה ותירס, במישורים האינסופיים של חבל אונטריו. הוא ירוק, מותאם לתנודות מזג האויר הקיצוניות של האיזור ולמרות מראהו הפשוט, עומד מאחוריו תיכנון מורכב מאד. התוצאה מרשימה והנוף שסביבה ממיס לב.  

רוב הצילומים נלקחו מכאן.





 




















  



יום שבת, 29 בנובמבר 2014

הוילה של דניאל בתל-אביב.


הסלון של דניאל ואשתו מאיים להטביע אותי בדמעות. גם שאר חדרי הוילה שלהם בשכונת צהלה, עושים לי פלאש בק לדקור הרגוע והמכובד של שנות השמונים. דניאל הוא מהנדס אווירונאוטיקה בדימוס. אשתו פרשה ממשרתה כאוצרת במוזיאון תל-אביב. הוא מתאמן על פסנתר הסטינווי הישן, היא מתעמקת באמנות המודרנית, שהיא כה אוהבת. הם אנשים מבוגרים, בעלי טעם שקט ומוגדר, שלא נכנע לגחמות חולפות, אך בהחלט פתוח לחידושים. המטבח שלהם עדכני ומשטח דק מרצף את החצר. והגינה שלהם פרועה ושובת לב כמו שרק גינה ישראלית יכולה להיות.   
































יום שישי, 28 בנובמבר 2014

הבית של ברברה ויוריין באמסטרדם.


"הבתים באמסטרדם צרים וחשוכים", מספרת ברברה. המסע שהיא ובעלה יוריין עברו בדרך למציאת הבית המשפחתי המיוחל היה שוחק עצבים למדי. אולם בתום שנה של חיפושים, הם איתרו חלל מגורים בן שלוש קומות, שאמנם היה במצב רעוע אך באותה מידה גם מוצף באור טבעי. שיפוץ מקיף הפך אותו לבית השליו והלבן שהוא כיום. "יש בטח אנשים שחושבים שהבית הזה חשוף וריק מדי", אומרת ברברה "אבל אותי, שסובלת מחשיבה לא מאורגנת ומוצפת, ההרמוניה והשקט האלה מרגיעים".

הצילומים נלקחו מכאן.