יום רביעי, 17 בדצמבר 2014

לגדל את אליס.


שון דייווי עבדה חמש עשרה שנים כפסיכותראפיסטית, לפני שהפכה לצלמת. אך שום דבר לא הכין אותה להתנסות המורכבת, שציפתה לה ולמשפחתה עם לידת בתה המונגולואידית אליס. "הייתי בהלם כשאליס נולדה כתינוקת "לא מושלמת". לא לזה ציפיתי", היא נזכרת. "הרופאים בבית החולים אמרו לנו, שאנחנו צריכים לקחת אותה הביתה ולטפל בה כמו שמטפלים בכל תינוק אחר. אבל היא לא היתה כמו כל תינוק אחר ואני לקיתי בחרדה, שהתבטאה בכל היבט של היחסים שלי איתה. החרדות חדרו גם לחלומות שלי. חלמתי שאליס שכבה עטופה בשמיכה וששכחתי מקיומה. וכשפתחתי את החבילה ההדוקה שעטפה אותה כדי להאכיל אותה, גיליתי שגופה מכוסה בנוזל לבן, נוזל של הזנחה. ולמרות זאת, בחלומי, לא הייתי מסוגלת להאכיל אותה ולהגיב לצרכיה הבסיסיים.

נוכחתי שאליס מרגישה את הדחייה שלי וזה גרם לי לכאב נוסף. הבנתי שרובצת עליי אחריות.
הייתי צריכה לצלול עמוק לתוך דעותיי הקדומות ולהאיר אותן. ובסופו של דבר, הפחדים שלי חלפו והתאהבתי בילדה שלי. וכך גם בני משפחתי".

דייווי צילמה את בתה הפעוטה בסביבתה הקרובה:  מבלה זמן עם אחיה ואחיותיה, אביה וסביה וגם לבדה, בבית המשפחה בכפר בריטי מוריק ובסביבתו. היא העניקה לפרוייקט הצילומי את הכותרת כפולת המשמעות "looking for Alice": לחפש את אליס (לצורך הצילומים) אך גם לדאוג לה. ונדמה, שהפעוטה החקרנית סוללת לעצמה נתיב חיים אופטימי, למרות המגבלות. "אליס לא שונה מאף אדם אחר", כותבת דייווי. "היא מרגישה את מה שאני ואתם מרגישים. זו החברה שלא מכירה בכך ומעניקה לילדים כמוה ערך קיומי זעום, אם בכלל". 

הצילומים נלקחו מהאתר של הצלמת.  


































 

2 תגובות:

  1. וואו. איזה פרויקט מרגש. כמה כוחות יש לאנשים, ואיך הם מוצאים אותם, זה נפלא לראות את זה.

    השבמחק
  2. אליס נראית לי ילדה מקסימה, כך שלצד הקושי יש גם המון אושר.

    :-)

    השבמחק