יום שישי, 9 בינואר 2015

הבית של אסטרד ובוב בסידני.


השם: אסטרד, המקצוע: מעצבת ספרים ובלוגרית, המראה: נערת שער של ירחון נשים משנת 1958, ההתמכרות: רטרו לאורך כל הדרך. אסטרד, בעלה בוב ובנם הפעוט ארצ'ר מתפלשים בעונג בסגנון הפיפטיז, שלא לומר טובעים בו עד תנוכי אזניהם. וזהו דבר האשה:

"הכרתי את בוב בבית ספר לעיצוב ומאז, אנחנו חורשים ביחד שווקי פשפשים. כשרק התחלנו לצאת, בוב כבר סחב אותי לפרברי סידני למכירות של יד שניה. חיפשנו המון זמן בית לבנים אדומות מהתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה, עד שמצאנו את הבית הזה, שנבנה בשנות ה-50. שנינו אנשים ויזואליים והבית שלנו עמוס, קולני וצבעוני. הוא מלא באוספים, חומרי יצירה, ציוד דיג, בגדי וינטאייג', אמנות וכל מיני פריטים מטורפים שאספתי בטיולים. 

אנחנו אוספים חפצים משנות ה-50-60. החל בריהוט אוסטרלי מודרני, קרמיקה ומנורות וכלה במיכלי מרגרינה ישנים. כל מה שיש לי לקוח ומושפע מהשנים האלו. הבגדים, השיער שלי, המוסיקה שאני אוהבת. העידן הזה היה מפוצץ בסטייל והוא עושה אותי כה מאושרת.

אני לא לוקחת את עצמי יותר מדי ברצינות. ברוב חפצי התצוגה שלי יש משהו משעשע ומשונה. אני אוהבת לשדך פריטים יפים כמו עציצים ומנורות לאובייקטים תעשייתיים ביתיים (באמבטיה, למשל, יש לי ואזה בצורת דג ובתוכה זר של מברשות שיניים). בחדר ההלבשה שלי יש עירבוב של אקססוריז ישנים מדהימים וחיות פלסטיק משנות ה-60 עם פרצופים מוזרים.  

הבית הזה מוצף בצבע. אני לא יכולה לשבוע מסכימות הצבעים של אמצע המאה שעברה: ורוד סלמון, ירוקים בגווני קצף ים, כחולים מימיים וצהובים בצבע הלימון.

אני ובוב אוספים חפצים כבר יותר מעשור. גיליתי שמה שמרגש אותי הוא לא הפריטים אלא הציד אחר הפריטים. שאלות כמו: האם אמצא את הספל הזה שישלים לי את הסט?. האוספים שלי הם ההרחבות הויזואליות של האישיות שלי ואני מאד מאושרת להימצא בסביבתם, אבל מה שבאמת עושה את הבית הוא האהבה שלנו, בני המשפחה, זה לזה". 

הצילומים נלקחו מהאתר The Beetle Shack .





































אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה