יום שני, 29 בפברואר 2016

דירה בסידני.


מה הסיפור של הדירה הזו? מה היא רוצה לומר? האשה שגרה כאן, לא מספקת שום רמז. ולא שקימצה בהסברים: היא מספרת, שהדירה שוכנת ברובע רוזל שבעיר סידני, נבנתה בשנת 1935 כחלק מבית קולנוע מקומי והוסבה למגורים. במילים חדות ומדודות ובמשפטים קצובים, היא מתארת את מבנה הדירה, האטרקציות שבסביבה וגובהן של צמרות העצים, שנושקות לחלון של הסלון. הפרטים הטכניים נצברים והפיסקאות מתארכות, אך הגברת לא מקדישה אפילו מילה אחת לעיצוב הדירה שלה, משל דובר בעניין שולי וברור מאליו. 

אך הדירה הזו אינה ברורה מאליה כלל. נעשו כאן בחירות מובחנות ומעניינות מאד. הרהיטים שמאיישים את החלל ספורים, אך כל אחד מהם מספר סיפור. בסלון הקטן מוצבת ספה אפורה ולפניה מיטת עץ אפריקנית מגולפת על תקן שולחן. ציור מופשט גדול תולה על הקיר וחיית חבל אמורפית מתפלשת על השטיח, למרגלות כיסא סיני כפרי. במטבח תלויה עבודה אפריקנית צבעונית והמיטה הזוגית בחדר השינה הוצמדה לתיבת מסעות גדולה. החפצים הביתיים הללו נאספו לאורך שנים. הם אינם תואמים, אך לא חוברו זה לזה באקראי. הדיירת הציבה כל רהיט ואובייקט במיקום המדויק ביותר עבורו לפי הגיונה האמנותי המיוחד. כל חפץ עונה על צורך ומשתלב בשלמות בתצריף הסגפני והמתעמק, שהאשה הזו בנתה בדימיונה.   






























יום שישי, 26 בפברואר 2016

הדירה של לואיז ואנדרס בקופנהאגן.


הדקורציה הסקנדית מציבה בפני הבלוגרית התשושה מכשול נצחי: לאתר מבין מאות האקזמפלרים את חללי המגורים הכנים והמשכנעים. יש שפע עצום של בתים ודירות נורדיים ברשת. כולם יפים ומדוייקים, אך כמעט כולם דומים לבתים ודירות אחרים מסוגם. העיצוב הסקנדינבי מאמין באחידות. הרהיטים דומים, האיבזורים משוכפלים וחדרים מסויימים -דוגמת חדרי הרחצה- זהים כמעט לחלוטין. חלק נכבד מהם עוצב בידי סטייליסטים מקצועיים לקראת מכירתם בסוכנויות נדל"ן, מה שמגביה את תחושת המניירה החזרתית לשחקים.

איתור חללי המגורים הסקנדינביים המעניינים דורש ניסיון ועין מיומנת. ההבדלים קטנים והניואנסים בין בית משועתק לבית אותנטי הם -לרוב- דקים למדי. הדייר השוודי או הדני רוצה בית כמו של כולם (נשמע מוכר, לא?) ולא תמיד קל לאבחן בין מי שדוגל בשטנץ מושלם לבין מי שמכניס לדירתו איזה נופך פרטי משלו. 

הדירה של לואיז ואנדרס בקופנהאגן היתה במקורה מפעל והוסבה לחלל מגורים פתוח חלקית. ממבט ראשון, היא נראית כמו דירות דניות מסוגננות אחרות: רהיטים של קלאסיקונים סקנדינביים מודרניים, גרפיקה על הקירות ואווריריות מרחפת. חדר העבודה וחדר השינה מדוגמים וקפואים, אך חלל המגורים והמטבח מרגישים לי אמיתיים. יש בהם תנועה והתרחשות. התקרות הגבוהות ותחושת הלופטיות הופכים אותם לקצת אחרים.   

הצילומים נלקחו מהאתר הנורווגי  BO BEDRE.












 
    

יום רביעי, 24 בפברואר 2016

הבית והמוזיאון של סטפן בלונדון.


גן-העדן והגיהנום שוכנים לחוד, אך גם ביחד, בביתו הדו קומתי של סטפן ברובע דאליץ' שבדרום לונדון. קומת המגורים העליונה היא אי של שלווה לבנה ונאיבית באווירה קאריבית. הקומה התחתונה מאידך, גדושה בבובות ובצלמים ורוחשת פעילות אפלה שמזכירה -ולא במקרה- את ביצות השאול המיתולוגיות. 

סטפן, איש מבוגר עם זקן לבן ועיניים נוגות, הוא אמן רב תחומי, שמושפע מאמנויות הפולק-ארט האסייתית, המקסיקנית וההאיטית. לפני מספר שנים, החל בפרוייקט אמנותי מורכב בקומת הקרקע של ביתו הויקטוריאני. הוא כיסה את הרצפה וחלק מהקירות בציורי מוזאיקה ומילא בהדרגה את החלל בפיגורות ותמונות שיצר במו ידיו. ארבע שנים לאחר מכן, הוא איבד תוך תקופה קצרה את שותפו (או שותפתו) לחיים ואת הוריו האהובים. המשבר הקשה שפקד אותו, הוביל את המיזם לכיוון חדש: הוא החל לבטא את יגונו בפסלים צבעוניים ומקאבריים בהשפעה קאריבית ובכתיבת טקסטים צפופים וכאובים על הקירות, הרצפה ובחצר. היצירה הרגשית והמרובדת הרשימה את אנשי קרן האמנות הבריטית הלאומית והמקום הפך למוזיאון רשמי בשם "בית החלומות". 

את קומת המגורים שלו סטפן עיצב כאנטיתיזה מושלמת לכאוס של קומת הקרקע. "המוזיאון הוא חגיגה של יחסיי עם מקסיקו ועם העבר שלי" מסביר סטפן, "בעוד שהסיפור של הקומה העליונה הוא חיים מבודדים בבקתה לחוף הים. זהו מפלט החוף המדומיין שלי. הלוואי שהייתי גר ליד החוף, אבל אני נמצא כאן, בדאליץ'". סטפן התעמק וחקר את סגנונם של בתי החוף הבריטיים והוא מיישם אותו בחלל המגורים שלו. "מה שלקחתי מבתי החוף האלה הוא בעיקר הפשטות. אני אוהב חיים פשוטים ולא צריך הרבה מסביבי. הקפדתי שהבית יהיה מואר ומילאתי אותו בדברים שבאמת מדברים אליי. כל מה שיש לי, נמצא כאן בגלל שהוא אומר משהו באמצעות צבע או צורה נפלאים וזקוק לתשומת לב".  

הצילומים נלקחו מכאן.