קשה לי עם הבתים השוודיים. רובם אסתטיים ורגועים, אך גם דומים זה לזה באופן מטריד וכמעט תמיד חסרי פואנטה. מה לעזאזל, האנשים האלה רוצים להגיד? אני חופרת, לאחר שנברתי בתמונותיו של עוד חלל מגורים מארץ האיקאה. מה המסר שלהם? שהחיים הם משב רוח צפוני אפוף בניחוח עשבי בר? שהמציאות עשויה מטפטים פרחוניים, ספות נוחות ועדרים של סוסוני דאלה? איפה השפיץ? איפה הדרמה הימתיכונית עם תימרות הדם, האש והדאע"ש?
קחו או תעזבו, הדקורציה השוודית היא גלולת הרגעה חלבית בלי שום פאנץ' ליין, אך עם תועפות של לובן, ביתיות וחיבור עמוק לטבע. ותחושת התיפלות הקלה לא משנה את העובדה שיש בסוגה הזו משהו מנחם.
בית הקיץ של קיקי בעיירת החוף בוסטאד דווקא סוטה מעט מהנורמה. הוא אמנם תמים ומוצף במוצרי איקאה, אך גם צבעוני ונועז ככל שבית שוודי יכול להחציף פנים. אולי בגלל שקיקי היא מעצבת בדים נלהבת ולשלושת בניה הבוגרים -שמבלים בבית בימי הקיץ הארוכים- יש נגיעה כזו או אחרת לתחום האמנות.
הצילומים נלקחו מכאן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה