גן-העדן והגיהנום שוכנים לחוד, אך גם ביחד, בביתו הדו קומתי של סטפן ברובע דאליץ' שבדרום לונדון. קומת המגורים העליונה היא אי של שלווה לבנה ונאיבית באווירה קאריבית. הקומה התחתונה מאידך, גדושה בבובות ובצלמים ורוחשת פעילות אפלה שמזכירה -ולא במקרה- את ביצות השאול המיתולוגיות.
סטפן, איש מבוגר עם זקן לבן ועיניים נוגות, הוא אמן רב תחומי, שמושפע מאמנויות הפולק-ארט האסייתית, המקסיקנית וההאיטית. לפני מספר שנים, החל בפרוייקט אמנותי מורכב בקומת הקרקע של ביתו הויקטוריאני. הוא כיסה את הרצפה וחלק מהקירות בציורי מוזאיקה ומילא בהדרגה את החלל בפיגורות ותמונות שיצר במו ידיו. ארבע שנים לאחר מכן, הוא איבד תוך תקופה קצרה את שותפו (או שותפתו) לחיים ואת הוריו האהובים. המשבר הקשה שפקד אותו, הוביל את המיזם לכיוון חדש: הוא החל לבטא את יגונו בפסלים צבעוניים ומקאבריים בהשפעה קאריבית ובכתיבת טקסטים צפופים וכאובים על הקירות, הרצפה ובחצר. היצירה הרגשית והמרובדת הרשימה את אנשי קרן האמנות הבריטית הלאומית והמקום הפך למוזיאון רשמי בשם "בית החלומות".
את קומת המגורים שלו סטפן עיצב כאנטיתיזה מושלמת לכאוס של קומת הקרקע. "המוזיאון הוא חגיגה של יחסיי עם מקסיקו ועם העבר שלי" מסביר סטפן, "בעוד שהסיפור של הקומה העליונה הוא חיים מבודדים בבקתה לחוף הים. זהו מפלט החוף המדומיין שלי. הלוואי שהייתי גר ליד החוף, אבל אני נמצא כאן, בדאליץ'". סטפן התעמק וחקר את סגנונם של בתי החוף הבריטיים והוא מיישם אותו בחלל המגורים שלו. "מה שלקחתי מבתי החוף האלה הוא בעיקר הפשטות. אני אוהב חיים פשוטים ולא צריך הרבה מסביבי. הקפדתי שהבית יהיה מואר ומילאתי אותו בדברים שבאמת מדברים אליי. כל מה שיש לי, נמצא כאן בגלל שהוא אומר משהו באמצעות צבע או צורה נפלאים וזקוק לתשומת לב".
הצילומים נלקחו מכאן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה