רעוע, מרופט, ויקטוריאני, היפסטרי, לקטני, פיוטי. ההגדרות שעטו במוחי בזו אחר זו, כשיירת קרונות רכבת ולא מיצו. בית הלבנים החומות של קלן וקייל בברוקלין לא ניתן לקיטלוג תקופתי וסגנוני, אך מבחינת דייריו -שבאים מעולם הדקור- הוא קודם כל נוח. "הכוח המניע כאן הוא הנוחות", אומרת קלן, שאוחזת בחנות של בדים אתניים. "אם תעצמו עיניים ותיכנסו לבית הזה, האם תרגישו טוב?" וקייל (מעצב, סוחר רהיטים ודי.ג'יי) מוסיף: "אנחנו נותנים עדיפות לתחושה על פני האסתטיקה".
הבית הוא מעבדת עיצוב דינמית, עם תצוגות מתחלפות של פריטי אוסף ותנועה מתמדת. בני הזוג מעבירים לכאן חפצים מחנויותיהם (הנפרדות) ומחזירים אותם, מניידים רהיטים בין החדרים ונפטרים מהם, כשהם מתעייפים מהם וחוזר חלילה. הם לימדו את עצמם, בתהליך מתמשך, לא להשתעבד לחפצים ולהציב את הרווחה הנפשית בראש סולם העדיפויות שלהם. ועדיין, יש בחדרים גם פריטים קבועים, דוגמת השטיחים הישנים והאהובים של קלן, אוסף השעונים המודרניים של קייל וכמה תצלומים, שמזכירים להם אירועים משמחים מן העבר. "הטריק הוא לא לתפוס בעלות על חפצים ולא להיות מוטרדים מהם", אומרת קלן. וקייל מסכם: "הבית הזה הוא תרגיל של שליטה עצמית".
הצילומים נלקחו מהאתר Sight Unseen.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה