יום שבת, 4 ביוני 2016

אמנית אורחת: קתרין דה-בלאואר.


ילדות קשה בעיירה בלגית נידחת וטראומות מיניות לא מודחקות הן עורק הזהב, שממנו חוצבת קתרין דה-בלאואר, אמנית קולאז' מוערכת, את עבודותיה. בצעירותה, למדה בבית ספר לאופנה, אך לא גילתה כל עניין בבגדים. "הייתי קמה בבקרים רק כדי להכין ספרי השראה מגזרי עיתונים", היא מספרת. שם מצאה את יעודה האמיתי, כ"צלמת ללא מצלמה" (הגדרה שלה). דה-בלאואר אוספת מגזינים ישנים משנות השלושים עד השישים של המאה שעברה, גוזרת מתוכם צילומים של חלקי גוף, פנים ונופים ריקים מאדם ומדביקה אותם בזוגות. לעיתים, היא מסתפקת בגזיר צילום בודד, שאליו היא משדכת דפים אטומים מספרים ישנים. פשטותה של הטכניקה עומדת בניגוד חד לעוצמות הרגשיות העזות, שעולות מהקולאז'ים. 

"אני עובדת בצורה ספונטנית", היא מסבירה את דרך יצירתה. "אני גוזרת קבוצות של צילומים ושל דפי רקע ואז מתחילה לחבר אותם בסשן של כמה שעות. אני תמיד משתדלת לעבוד מהתת-מודע ולהשיג תוצאות לא צפויות. בהדרגה, העבודה על הקולאז'ים הופכת למחושבת יותר ויותר. אני חוקרת נושא או טכניקה, צוללת לתוכם ודוחפת אותם עד קצה הגבול, עד שמשהו שונה יוצא החוצה". 

הקולאז'ים המוגמרים של דה-בלאואר עוסקים במה שהיא מכנה, מבלי לפרט "הסיפורים האישיים שלי וההתמודדות שלי עם העבר". יש בהם תמונות מרומזות של מרדפים, תקיפות מיניות, בדידות, סקסואליות, נעורים, פתיינות והתפעלות מהטבע. הם מעוררים תחושות חזקות של אימה, שיתוק וכאב, אך גם של גילוי עצמי מעמיק. הם נראים כסצינות מתוך סרטים ישנים והם תמיד מהפנטים. 

"אני אדם רגשי והרגשות הם הכוח המניע של עבודתי", אומרת האמנית. "לא מזמן ראיתי סרט על (הבמאי האיטלקי) מיכאלאנג'לו אנטוניוני והוא אמר שם:"אם מישהו שואל אותי שאלה, אני עונה בעשיית סרט". ואני חושבת, שיש בזה המון. הוא השתמש בסרטים שלו כשפה ואני משתמשת בקולאז'ים שלי...העבודה שלי אינטימית מאד, היא באה מתוך העולם הפרטי שלי ומתעסקת בחיים, בגוף ובמיניות שלי, אך באותה מידה היא אנונימית מאד, תודות לדימויים מהמגזינים. אני לא צילמתי את התמונות האלו, אבל אני נותנת להן משמעות חדשה. אני שואבת סיפורים של אחרים לתוך העולם האישי שלי ועל ידי חיתוך הפנים, הסיפור הפרטי שלי הופך לסיפור אוניברסלי, ששייך לכולם...לפני כמה שבועות, מישהי ביקרה אצלי בבית והסתכלה בקולאז'ים. ואז פתאום היא אמרה: "את נראית בדיוק כמו העבודות שלך". זו היתה אבחנה ומחמאה נחמדה מאד". 

חלק מהצילומים נלקחו מהאתר של קתרין דה-בלאואר.    

    























 

 
 




































 









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה