יום שלישי, 11 באוקטובר 2016

הדירה של אלברטו ברומא.


עיצוב הפנים המקצועי- לאן הוא הולך? העולם מלא בבתים מסוגננים ומדודים, מתחכמים ומפולסים, בתים שכל חפץ בהם מתאים לשאר החפצים ומאחורי כל ברז מזדקרת הצהרה אופנתית מנומקת. אבל הבתים האלה עסוקים בחזותם המהודקת ומתנכרים לאנשים שגרים בהם. ההקצנה הצורנית מאדירה את עצמה ואינה משרתת שום מהות. ואם היו מבקשים ממני להציע לענף אופק חדש וטוב יותר, הייתי מייעצת לו להיות צורני פחות. הרבה פחות.

המציאות מכתיבה תימרונים ועיגולי פינות. המפגש בין היומיום לטעם האישי מפיק עיצוב פרטיזני, שלא עומד בדרישות האקדמיות, אבל שופע יצירתיות ואילתור. וכאן -לדעתי- נמצא העתיד.

אלברטו הוא איש אשכולות: דובר ארבע שפות, מצייר, מבשל וטס בעולם לצורך קריירת המשחק שלו. דירתו ברובע טראסטברה הרומאי אסתטית ומטופחת. בחדרים שוכנים רהיטים קלאסיים ומודרניים ועל הקירות תולים ציוריו היפים של בעל הבית. ועדיין, זה לא בית מהירחונים. כל מעצב פנים נכבד, שהיה מתבקש לתכנן ללקוחותיו קומת ביניים מאולתרת מעל הסלון היה שוקל חראקירי. אבל אלברטו זקוק להשלמת הכנסה ומארח בדירה תיירים בתשלום. גם על חשבון טוהר העיצוב. וזו לא החריגה היחידה שיש כאן: המטבח מיושן, במסדרון רובץ פסנתר, שלא מצא מקום אחר וחדר השירותים ורוד מזעזע. זה עיצוב שנוצר מתוך הצורך, הדחק והטעם הלא בהכרח מעודכן. אבל זו גם האמירה הייחודית של אלברטו. ובעיניי, היא טובה ומעניינת.
























































 








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה