יום שני, 28 בנובמבר 2016

אמן אורח: פרנצ'סקו בוצ'יני.


לא מצאתי ברשת ראיונות עם הפסל פרנצ'סקו בוצ'יני מגמבטולה שבאיטליה. האיש מרבה להצטלם בתערוכות ואירועים, אך נראה, שאינו חובב מלל. אפילו באתר שלו צימצם את סיפור חייו לשורות ספורות וציין בלקוניות ובגוף שלישי, שנולד בשנת 1969, שהוא עובד עם פח ומתכות מצופות ויוצר מהם יצירות מכאניות, אינסטלציות ויריעות שטוחות עם ציורי שמן. 

את החסר ממלאות הגלריות והתערוכות, שמציגות את עבודותיו. באתר של גלריה גרמנית נכתב, שהוא אמן בינלאומי ידוע, בוגר האקדמיה לאמנות בבולוניה, שהשתתף בעשרים השנים האחרונות בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות וזכה בפרסים. "עולמו של פרנצ'סקו מורכב ממתכת ומכניקה, אשר תחת ידיו מקבלות חיים עם כוח סיפורי גדול. הוא יוצר פסלים קטנים וגדולים תוך שימוש במתכת ממוחזרת, שנעה מגגה של מכונית פיאט 500 לפחיות קטנות, שהוא מכופף, מלחים וצובע. הגישה האמנותית שלו נראית שובבה, משעשעת ואגבית, אך כשהארכובות שהוא מחבר לפסלים מונעות, הם מתחילים לזוז בתנועה עוויתית, ונדמה שהחומר הפגוע וההפכפך מתפשט מעברו הזוהר וחושף חיים חלודים ודחויים. אך עם עזרתו העדינה של פרנצ'סקו הם נהנים מחיים חדשים, שאינם משרתים דבר חוץ מתשוקתם הפתאומית והרוטטת".  






















 
















יום שישי, 25 בנובמבר 2016

הדירה של עלמה בתל-אביב.


דירת הגג התל-אביבית של עלמה נראית כביתה של אשה מבוגרת ולא של בחורה צעירה ורעננה. העתיקות, רהיטי הרטרו והמטבח הפרובנסיאלי התכול יוצרים רושם מוגדר ומקשים על פיענוח התעלומה. אולי עלמה גרה כאן בשכירות ואולי היא יודעת דברים, שלא נבין לעולם. "נולדתי וגדלתי בתל-אביב", היא כותבת "אבל ראיתי עולם והירח הוא היעד הבא. אני עובדת, יוצרת וצורכת תרבות ושואפת להשיג את הטוב ביותר בכל דבר. אני מאמינה, שבניית קשרים חברתיים היא הכוח המניע של הדור שלנו. השתמשו בו בתבונה :)".

 





































הדירה של סרגיי במוסקבה.


מי שעוקב -כמוני- אחר ההתפתחויות בזירת הדקור הרוסי, פוגש שם לרוב, דירות תצוגתיות בסגנון הבינלאומי העכשווי. ספות מודרניות, מטבחים לבנים, טפטים גיאומטריים וכמעט אפס חפצים אישיים. דומה שהמעצבים שחתומים על העיצובים האלה, מתאמצים בכל כוחם לשוות ליצירותיהם מראה של דירות לדוגמא ולמחוק כל תג זיהוי רוסי אפשרי. 

על הרקע החיוור הזה, משמח לפגוש בית בעל זהות מקומית מובחנת, שמטופחת באהבה. סרגיי גר מילדותו עם אמו בדירה המוסקבאית הזעירה, בת עשרים ותשעה המ"ר. כשבגר, הפך למעצב פנים. הוא עזב את הדירה וחזר אליה שוב ושוב, עד שהשתקע בה עם חברתו נסטיה, מעצבת פנים בעצמה. את חלל המגורים שלהם הם לא ממש עיצבו. סרגיי שבר בעבר הרחוק קיר חוצץ בין המסדרון לחלל המרכזי, שמכיל סלון, שולחן עבודה ופינת בישול. בחלוף הזמן, הוא הכניס ספה, החליף ריצוף וצבע את הקירות בלבן. על הקירות תולים ציורים של בעלי הבית ושל אמנים אחרים. השיפוץ התבצע בהדרגה ובנחת, בלי לוח זמנים או יעד מוגדר וקסמה של הדירה הסובייטית התרבותית נשמר. קל מאד לדמיין את סרגיי ונסטיה מסבים על הספה, שותים תה או כוסית שיכר ומדברים על עניינים ברומו של עולם.        

הצילומים נלקחו מכאן.
























 



יום חמישי, 24 בנובמבר 2016

הדירה של ז'אנט ורונה בקופנהאגן.


אני לא חפה מלבטים לגבי הדירה הזו. כמו דירות סקנדיות רבות, היא סובלת ממינון יתר של טרנדיות וסטריליות. אבל אני אוהבת את חדר המגורים הלא שגרתי ואת הארונות המלבניים, שמדגימים את עוצמתן של הצורות הגיאומטריות הפשוטות.

ז'אנט, שבאה מתחום העיצוב ורונה, אמן קעקועים, גרים עם שלושת ילדיהם בדירת קרקע בשכונת כריסטיאנהאבן שבקופנהאגן. כשעברו לכאן, החליטו לשמר את אופיו הפתוח של החלל -מפעל בושם לשעבר-ולשמור על אחידות סגנונית בכל החדרים. יש בבית פריטי מעצבים יקרים, אולם רוב הרהיטים נרכשו ברשת יד שניה עממית, העונה לשם dba.dk. המראה החלק והנקי שהפיקו מטעה. ז'אנט מספרת, שהדירה פעילה ושוקקת ילדים, אורחים וחיים. היא מבחינתה, לא מוכנה להשתעבד לניקיון ולסדר. 

הצילומים נלקחו מאתר העיצוב הדני boligliv.dk.