אחת עשרה שנים חלפו מהיום שבו רג'ינה דאבדאב המריאה מברזיל לפאריס, העיר שבה היא גרה ועובדת כיום. היא התמקמה בדירה שקטה ברובע האחד עשר ופתחה בה סטודיו לעיצוב תכשיטים. ילדותה הפרועה בסאו פאולו וזכרונותיה מחנות האבנים הטובות של סבה מטעינים את יצירתה בחיוניות אורגנית: התכשיטים שלה גדולים ופראיים, עשויים מאבנים חצי יקרות, פיסות עצי סחף, צדפים, נוצות, עצמות בעלי חיים וקרניים. "אני לא מעצבת בשביל הנשים הפאריסאיות העצורות", היא אומרת. "אני חושבת על הבית".
רג'ינה עובדת בסטודיו מסביב לשעון. מרכיבה צמידים ומחרוזות, קודחת חורים באבנים ("זה החלק המתסכל ביותר. האבנים תמיד נשברות או מתפוצצות. באופן מפתיע, הן חומר גלם שביר"), מעצבת תכשיטים חדשים ומציגה אותם ללקוחות. העבודות שלה נמכרות בבוטיקים קטנים וגם ברשתות גדולות כמו אנת'רופולוג'י ובון מארשה. הגבולות בין העבודה לחיים הפרטיים אינם קיימים. חומרי הגלם ממויינים ומסודרים על מדפים, שולחן האוכל מתפקד -לעיתים- כשולחן עבודה ובסלון המאולתר משגשגים צמחים בעציצים. רג'ינה מתכננת לחזור ביום מן הימים לברזיל, אך בינתיים מרוצה ממה שהשיגה: "אני צריכה לצמוח, אבל אני לא באמת רוצה לעשות את זה. אני רוצה ליצור תכשיטים לנצח ומאמינה שכך אשאר תמיד צעירה".
הצילומים נלקחו מכאן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה