יום שני, 23 בינואר 2017

הוילה של זלמן ודורית ברמת-אביב.


אולי השתגעתי. לא אכפת לי. אני שואפת לפרסם כאן את חללי המגורים, שצועקים לי "בינגו!". אלה שמתחברים אליי בקליק. לוילה הרמת אביבית הזו אין שום קשר למה שקורה עכשיו בזירת עיצוב הפנים. אבל אני לא רוצה להתעסק בדקורציה אלא בחיים וכאן יש חומרי חיים בשפע. העתיד נמצא במה שנאסף במרוצת השנים ובתים של אנשים בגיל הזהב הם מכרות זהב של רעננות ולעיתים, גם של חדשנות. לא כל מי שחצה את גיל חמישים הוא חסר רלוונטיות. לפעמים, הוא מהפכן וסקרן וניסיון החיים שצבר מוסיף בונוס נכבד ליצירתיות, שהיתה בו מילדות.  

זלמן, מנהל מסעדה בדימוס, הוא איש צעיר בן שבעים שנה לפחות. גם דורית, אשתו הפסיכולוגית ומורת היוגה, מצטיירת כרוח חופשית. הם טיילו בעולם, עשו טרקים באירופה והקיפו את רכס האנאפורנה בנפאל. מהמזרח הרחוק הם הביאו ציורים ומזכרות, שחברו לרהיטים הותיקים והחדשים שלהם ולאמנות שתולה על הקירות. הם חיים בנוחות עם מה שיש להם. לא דחוף להם לחדש, אבל הם ממש לא מיושנים והבית והגינה שלהם גדושים בצבע ובאהבת חיים. אני לא מאחלת לעצמי לדמות להם בגילם. אני רוצה את זה כבר עכשיו. 














































 




4 תגובות:

  1. ממש אוהבת את הבחירות שלך בחללי מגורים מלאים באופי ובחיים של אנשים, והבית הזה ממש מקסים!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, נטע...מחמאה מאד גדולה כשהיא באה מאמנית גדולה כמוך. כל כך אוהבת את הבובות שלך...:-).

      מחק
  2. בית מענין, שמשקף את מי שגר בו , שמספר משהו.... אני מוצאת שזה הרבה יותר משמעותי בעיצוב מצבעים וטרנדים ואביזרים אפ טו דייט.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכימה לגמרי :-). זאת המשמעות של "עיצוב מהחיים".

      מחק