יום שלישי, 28 במרץ 2017

הלופט של דניאלה במנהטן.


לא כל מה שנמצא בלופט של דניאלה הובא לכאן על ידה. אביה רכש בשנות השבעים בית חרושת לנעליים, שנבנה ב1850 בטרייבקה, מנהטן. הוא שיפץ אותו ובנה בחלל הפתוח מטבח וחדר רחצה. דניאלה צמחה בשכונה הצפופה, עתירת האמנים, שהיתה בילדותה זולה וידידותית בהרבה מכפי שהיא כיום. היא סיימה לימודי עיצוב בביה"ס פרסונס והחלה לעצב כלי בית ותכשיטים מפורצלן בגוונים טבעיים, דמויי עצם. 

המשיכה לטבע ניכרת בחלל הלבן והפשוט, שבו היא גרה. "האסתטיקה שלי משפיעה על האסתטיקה של הבית", היא אומרת. "היא מושפעת מהאורגניות, מאלמנטים טבעיים כמו החול, הים, השמיים, ההרים, העשבים והליכלוך". 

"רוב הדברים (שבלופט) נמצאים פה כבר זמן רב", היא ממשיכה. "אבא שלי בנה את שולחן המטבח ונדמה לי, שהכיסאות הגיעו משוק הפשפשים, כשהמשפחה שלי עברה לפה בשנות השבעים. מאחורי כל דבר יש איזה סיפור מצחיק. כשאני חוזרת ממיורקה -שבה אני מבלה כל קיץ- אני מתבוננת בחפצים במבט רענן. המרחק עוזר. החזרה הביתה עוזרת לי לראות דברים בצלילות ואז קל לי יותר לומר: "או, למה אני עדיין מחזיקה את זה" או "אני אף פעם לא משתמשת בזה" או "הסידור הזה לא הגיוני". 

ומי שחשוב באמת הוא החלל הריק. "אני מאמינה שהחלל השלילי בחדר חשוב בדיוק כמו החלל החיובי. החלל שסביב חפץ חשוב בדיוק כמו החפץ עצמו. שניהם שווים באותה מידה. יש המון חשיבה לגבי מה להכניס לחדר ואיך זה יגרום לו להקרין תחושה מסויימת. לפעמים, זה רק עניין של המרווח או המרחק בין החפצים".

הצילומים נלקחו מכאן.
 
































יום שני, 27 במרץ 2017

הבית של סולידאד וסבסטיאן בסאבדרה.


האביב הגיע והבית העניו בסאבדרה, פרבר מרוחק של בואנוס-איירס, מלבלב. בני הזוג שגרים כאן עם בנם בן התשע ושני חתולים אינם מעצבים. סולידאד עובדת בחנות תכשיטים וסבסטיאן מהנדס כימיה. הם נפגשו, חיו כמה שנים בנפרד ולבסוף, אספו את מיטלטליהם ועברו לגור יחד. מלאכת העיצוב לא היתה מסובכת. שניהם אוהבים להיות מוקפים בחפצים. הוא מנקה, היא מכבסת, עורכת קניות ומחליפה חול בארגז של החתולים. ויותר טוב מזה לא יתכן.

הצילומים נלקחו מכאן.